תבלינה-רינת קישוני ,ילידת 1966 חיפה,ישראל.בשנת 1992 סיימה לימודי ארכיטקטורה בטכניון.במסגרת עבודתה כאדריכלית זוכה גם בתחרות עיצוב מרכז מולטימדיה ללימודי בן גוריון.                                    

בשנת השלושים לחייה, בעקבות משבר היא מתחילה לצייר."הרגשתי צורך עז לצבע, מצאתי קופסת גירי פנדה ישנה מימי ילדותי והתחלתי...וכמו בחווית טראנס עמוקה יצאו הציורים ממני...ועד היום איני מפסיקה לצייר".רינת נוטשת את הארכיטקטורה ומתמסרת כל כולה לציור. במקביל מתחיל מסע חיפוש רוחני,רינת עוזבת את הארץ למסע נדודים בעולם -הודו ,קוסטריקה,גואטמלה ועוד,לבסוף מעתיקה מגוריה לאיטליה עם בעלה ובנותיה. שם היא מציירת באינטנסיביות רבה ומציגה בגלריות ידועות שם.לאחר 10 שנים שבה רינת עם משפחתה לארץ בה היא ממשיכה ליצור,ללמד ציור אינטואיטיבי ולהציג.                                                   
רינת מתארת את הציור כמהות חייה כמסע אין סופי של חקר והרפתקה.
 

על הציורים
הקנווס הלבן עבורי הוא התגלמות החופש,הוא מכיל את אין סוף האפשרויות.לכן בתחילת כל תהליך יצירתי אני חוקרת שאלה,נושא,מגדירה כללי משחק ובכך מצמצמת  את גבולות היצירה.מתחיל דו שיח   בין מה שבתוכי למה שמתגלם על הבד,כמו מנגינה בלתי פוסקת.

דבר  לא ידמה לרגע בו אני מובלת ע"י היצירתיות אל מסע בו הכל נעלם,הזמן עוצר מלכת ורק יצירה אין סופית קיימת.
הציורים מאוד צבעונים-אני אוהבת את עוצמתו של הצבע, והתהליך היצירתי נע בין הניגודים-יצירה ספונטנית (שפכטל) מול יצירה מדויקת(מכחול),שקוף מול אטום,צבעים חמים מול קרים,תהליך של בניה מול תהליך של הרס, איטי מול מהיר וכו" לאט לאט מחפשת את האיזון החדש, הסדר החדש.

הציורים נעשים בשכבות,בתנועה מתמדת של חיפוש על סף תהום-מנסה למצוא בתוכי את ההסכמה ללכת לאיבוד,לפגוש את הלא נודע,להרוס אז באים גם הגילוי וההפתעה,והציורים המתקבלים הם מלאי חיות ואנרגיה..